המחאה החברתית לה היינו עדים בהמונינו, ריתקה עד הפנטה את כולנו. גם האנשים שיזמו והובילו את המהלך מראשיתו שבים ומודים שלא צפו ולא פיללו להצלחה שכזו.
מהצתת הגפרור הראשון, כאשר שני אנשים טובים ותמימים החליטו על אקט הפגנתי בודד, אקט שהיה עלול להסתיים בעוד משהו קטן ולא מרשים ועד הלהבה הגדולה: הסחף שהוציא לרחובות כ-300,000 אישה, איש והרבה צעירים, היינו כולנו כחולמים. אין ספק, תופעה שמעולם לא התרחשה בישראל עד כה. אולי התקיימה רק במקומות מעטים בעולם.
איכות המסר הינה פועל יוצא וישיר של העוצמה. לא ניתן להעביר מסר, ודאי לא מסר של מחאה, בזירה לא קונבנציונלית, מסר שעשוי לגרום לשינוי ולתמורה וכל זאת, ללא הכמות המשמעותית של המפגינים שהסתדרו מאחורי אותם דגלים והפכו את הכוח לאיכות.
אני מאמין שתנועת המחאה תגרום, מעבר להישגיה בכל הנוגע לשינויים והתאמות במדיניות המיסוי: מעבר לפחות מיסוי עקיף (מיסוי רגרסיבי) וליותר מיסוי ישיר, לשינוי של המדיניות הכלכלית והאדרת שיקולים חברתיים ויצירת היצע זמין יותר של קרקעות שיאפשרו הורדת מחירי נדל"ן כתוצאה מהגדלת ההיצע.
אני סבור שתנועת המחאה תגרום למשהו נוסף שכולנו החמצנו: יצירת מדדים זמינים פשוטים וחשופים למקבלי ההחלטות ולציבור כולו, מדדים לאי השוויון בחלוקת ההכנסות וביכולת ההוצאה והצריכה של שכבות האוכלוסייה השונות. מדדים שייחשפו ויפורסמו תדירות כדי לאפשר לציבור עדכון שוטף ובולט: הרי אם אינך חשוף למד המהירות חשיפה שוטפת כל משך הנהיגה, כיצד תדע שעליך להאט?
העובדה שתנועת המחאה של קיץ 2011 תחולל שינוי הינה ברורה. יחד עם זאת, המטרה "לפרוש בשיא" הינה מטרה נכונה בכל שטחיי חיינו: בספורט, בכלכלה וכמעט בכל סוג של עשייה למעט בעיסוק בתחביבים. גם במקרה שלפנינו נדמה שהתנועה, טוב לה שתפרוש בשיא. ומאחר ומתקיים כבר תהליך של חשיבה ותכנון בנושאים שנפרשו לפנינו (אפילו ועדה ממשלתית/ציבורית הוקמה לטיפול בנושא), נכון יהיה לתנועת המחאה לקפל את אוהליה ולשוב הביתה. עכשיו.
הסיבות לכך נעוצות בהנחה שיקשה על התנועה לייצר הצלחות שיעלו על ההפגנה הגדולה של מוצאי שבת האחרונה. הפגנות כוח שירדו בכוחן יתפרשו כנפילה מהשיא ועלולות לסמן את התנועה כמופסדות. גם ראש עיריית תל אביב "עומד על המפגינים" ועלול בשלב זה או אחר להשיג אותם לבתיהם. כל אחד מאירועים כאלה של הפגנת כוח מופחתת או "פינוי" כפוי על ידי העירייה בת"א, יותירו טעם של מציאות "פחות מנצחת" על רקע ההצלחה הגדולה של מוצ"ש ב- 6 באוגוסט 2011. וחבל.
עדיף לבחור ולהשאיר עתה צוות שישמר את הזיכרון, צוות למשא והמתן עם ועדת רוטשילד בשם המפגינים כולם אך מומלץ למפגינים, דרי האוהלים באשר הם, להתפנות כל אחד לביתו.
הרי בסופו של יום המחנה יתפנה. האם לא עדיף לעשות זאת מתוך בחירה וברגעי השיא? המודעות ליכולת לגייס שוב את ההמונים להפגנת כוח כזו או אחרת, ברורה. עצם קיום
שדרת האוהלים אין לה כל השפעה אמיתית על היכולת לגייס את תנועת המחאה להפגנה עוצמתית, היה ויתקבל הרושם שההישגים המתוכננים מתמוססים...
* יורם ברוש, יו"ר קבוצת כותרת, המתמחה ביחסי ציבור וייעוץ תקשורתי
